בתחילת נובמבר 2025 שהיתי עם אשתי ובתי בטיול בעיר פרג. בשעת בקר מוקדמת קיבלתי שיחת טלפון מרבקה, אשתו של עו"ד משה אלוני, אשר בישרה לי על מותו.

הכרתי את מר אלוני (כך נהגו הורי ז"ל לכנותו) כבר בתקופת ילדותי, כאשר היה נפגש עם אבי ז"ל שגם היה עו"ד. כאשר הפכתי גם אני לעו"ד, התקיימו בינינו יחסי עבודה, אשר הפכו מיד לחברות יפה ומקסימה, שנמשכה כעשרים שנה.

משה אלוני נולד בבולגריה בשנת 1937. ילדותו כמו אישיותו, ספוגה ומושפעת מן האירועים ההיסטוריים המכוננים של מלחמת העולם השנייה, במהלכה הוגלו הוא ובני משפחתו מן העיר סופיה בה התגוררו, אל גטו מרוחק. יהדות בולגריה ניצלה מן התופת, אשר כילתה חלק גדול מיהדות אירופה ועמה ניצלו משה ובני משפחתו. בשנת 1951, כאשר התאפשר הדבר, עלו לישראל.

במרחק הזמן וממעוף הציפור, נראה כי דרכו של מר אלוני אל צמרת עורכי הדין הפליליים בישראל והיותו לאחת מדמויות ההנהגה הבולטות של לשכת עורכי הדין הייתה סלולה וטבעית.

עו"ד משה אלוני היה אדם חכם ונבון, פיכח ומהיר מחשבה במשפט ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, באמצעותה ידע להבין את נפש הזולת לעומקה. הוא היה סניגור בנשמתו ובכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו.

יותר מכל דבר אחר התקיימו בו מידתיות מובנית, דואליות והתמזגות טבעית של אדם מיוחד במינו. תבונה רציונלית וראיית חיים מפוקחת, אשר הנחו את דרכו, התקיימו לצד הווייה עשירה אשר שכנה בו באופן טבעי. לצד היותו מלא במסתורין, דיבר תמיד בגילוי לב (לפעמים מפתיע) ובגובה העיניים. לצד חיבה בלתי מוסתרת לכל הנאות החיים, האמין בעבודה יסודית וקשה ופעל לפי אמונתו. לצד היותו בעל עקרונות חיים ברורים, קיבל בסובלנות ובסבלנות את דעתו של האחר.  לצד היותו חילוני ואולי אפילו אתיאיסט (אני לא יכול להתחייב על הנקודה הזאת), הייתה בו נפש יהודית שאין מובהקת ממנה. הייתה בו אהבה גדולה ועצומה לאופרה וגם למוזיקה מזרחית עכשווית. מסעדות שף לצד אוכל רחוב (שווארמה ופלאפל).

משה ניהל משפטים בנועם ובאורך רוח, תוך שניכרת בו אהבת המשפט ואהבת המקצוע, אך לצד אלה ידע לעמוד באדיקות על זכויות לקוחותיו ולייצגם בנאמנות ובמסירות. חייו היו רצופים החלטות אשר התוו את דרכו, אך למביט מן הצד נראה כי דרכו הייתה התמזגות עם גורל שהוכתב מלמעלה. הסבר מעשי למשפט "הכל צפוי והרשות נתונה". כל עקרונותיו התקימו בשלום ובהרמוניה.

יותר מכל תכונה אחרת קסם לי ההומור באדם המיוחד הזה. כמו נלקח במלואו מספרו של הרמן הסה "זאב הערבה", מר אלוני השתמש בחוש ההומור שלו גם במטרה להנעים את הזמן ולהתמודד עם קשיי היומיום וגם כאמצעי פילוסופי מטאפיזי של "בני האלמוות" להתעלות מעל הקונפליקטים המלחמות והקושי, אל עולם הרוח. בהומור של עו"ד אלוני היו מעט מאוד, אם בכלל, פרות קדושות.

אימי ז"ל אהבה מאוד את מר אלוני. לפני שנים רבות כשהייתי עו"ד צעיר, סיפרתי לה על הפעם הראשונה בה שיתפנו פעולה במשפט של פלוני. היא אמרה לי ברצינות האופיינית לה "תלמד ממנו ותהנה איתו". אכן, במהלך השנים שיתפנו פעולה במשפטים רבים אותם ניהלנו יחד. למדתי ממנו תורת חיים סדורה, אשר תישאר עימי כל ימי חיי. למדתי משפטים באוניברסיטה, למדתי להיות עו"ד פלילי מעו"ד משה אלוני. בטוחני כי חברי עורכי הדין, הצעירים והוותיקים כאחד, אשר הכירו את עו"ד אלוני, ידעו להבין היטב את כוונתי. בנוסף לכל אלה ומעבר ללימוד ולמקצוענות, נהניתי מכל רגע עם האדם המופלא הזה.

הדובדבן שבקצפת היו "סעודות יום חמישי" המסורתיות שלנו. עפ"י רוב היינו יוצאים בחמישי אחה"צ לאחת המסעדות הבולגריות ביפו וממנה, עם האוכל וכמה כוסיות סליבובה, יוצאים למסע קולינרי היסטורי, פילוסופי, עמוס עד גדותיו בצחוק והומור. פעמים אין ספור ישבנו לארוחות שכאלה, כל אחת מהן, כמו עו"ד משה אלוני בעצמו, הייתה אירוע חד פעמי שלא יחזור לעולם.

קצרה היריעה מלתאר את אישיותו ואת פועלו הרב. רציתי להביא כאן לזכרו, את שירו היפה של נתן זך (הולחן בזמנו ע"י מישה סגל)

ציפור שנייה
רָאִיתִי צִיפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּיפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִיפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.

עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.

בתמונה: מרים כוסית במסעדת צפון אברקסס, תל אביב, ספטמבר 2013