שורות אלו נכתבות במהלך ועל רקע מלחמת חרבות ברזל (מלחמת עזה). 

רק עורך דין פלילי, יכול לספר את האמת על מצב הנאשמים המועמדים לדין והתמודדות בני המשפחה, בתקופת מלחמה.

החל מאותה שבת שחורה וארורה, עבר כל המשק לעבודה במתכונת חירום, והמשפטים הפליליים ירדו מחשיבותם מבחינת סדר העדיפויות הלאומי. קולם של הנאשמים ובני משפחותיהם לא נשמע. רובם נדחים לזמן לא ידוע, ויש מי שחושב שזה טוב, אך לרוב זה לא המצב מכיוון שהתמשכות ההליכים גורמת להתעצמות הלחץ ועינוי הדין של הנאשמים ושל בני משפחותיהם. אני חושש שאם המצב הקשה יימשך, הליכי שיקום רבים ייגדעו.

המצב מוכר לי מתקופת הקורונה וכעו"ד פלילי וותיק למוד קרבות, אני למד מדרכי ההתמודדות שעבדו אז. בראש ובראשונה, המודעות לקיומה של הבעיה וההכרה בחומרתה ומבחינה מעשית, מקפיד על תקשורת רציפה ואישית עם לקוחותיי ובני משפחתם, כשניתן בפגישה וכשלא, בשימוש בטכנולוגיות חדשות כולל פגישות זום.

כמו כולנו נחשפתי לסיפורים נוראיים ומסמרי שיער לצד סיפורי החברות והגבורה, ואולם אני מוצא כי דווקא סיפורים של אנשים רגילים מן השורה, על התמודדות יום יומית, הם שחיממו לי את הלב.

למשל סיפורו של ג' , לקוח שלי נאשם בעבירת אלימות לא פשוטה, שבעיצומו של הליך שיקומי בחסות שירות המבחן, גויס למילואים הוא אמר לי "עו"ד מועלם, אני תמיד מפחד לאכזב אותך, אבל מפחד הרבה יותר לאכזב את החברה מהיחידה".

שבה את ליבי במיוחד סיפורו של א' נאשם בעבירות של אלימות במשפחה ונמצא מזה תקופה ארוכה במעצר בית בבית הוריו במרכז הארץ. המשפט גדע את חייו פעם אחת והמלחמה פעם שנייה. הדברים שאמר לי ריגשו אותי עד דמעות. אדם שעובר למעצרו נסע במכונית מפוארת ובילה לפחות שני סופי שבוע בחודש בחו"ל ופתאום כהרף עין בגיל 40+, סגור עם הוריו הקשישים בדירה קטנה ומזה כשלושה שבועות שהוא שומר עליהם בשגרת האזעקות הקשה. הוא סיפר לי ברגע של גילוי לב כמה קשה לו. הוא ממש חורק שיניים. ואז הוסיף ממעמקי גרונו "אבל שתדע לך מועלם, רק עכשיו אני מבין כמה אני חזק וכמה כוח יש לי, נשבע לך כשאני עוזר להורים שלי להיכנס לממ"ד אני מבין את משמעות החיים". אין מילים, באתי לחזק ויצאתי מחוזק.

גם שירות המבחן, שב"ס וכל שירותי הרווחה על סוגיהם השונים מתפקדים במתכונת מינימלית. הליכי שיקום של נאשמים, שהם לשיטתי בנשמתו של ההליך הפלילי, נדחים ומתעכבים. מערכת המשפט וגם שירות המבחן החלו להשתמש בפתרונות כאלה. ככל שנקדים וככל שנרבה – כך ייטב.

מאז תחילת המלחמה, אני מתקשר לכל נאשם שאני מייצג, על מנת לוודא שלא יתדרדר. מנסה לתת עצות ופתרונות לכל מיני בעיות, לחזק ולטעת תקווה. גישה חיובית ואופטימיות היא דרך החיים שבה אני מאמין. חלק מהאנשים רוצים רק שיקשיבו להם, רוצים שמישהו ישמע את הכעס, הפחד וכל אותן רגשות קשים שהפכו להיות נחלת כולנו. לא האמנתי שאפשר לחזק בן אדם רק בהקשבה, מבלי לומר מילה.