יש סיפורים שאני לא יכול לשכוח, גם אחרי יותר מ- 25 שנות עבודה אינטנסיבית כעורך דין פלילי. הסיפור הבא הוא ללא ספק אחד מהם.
הייתי עורך דין מאוד צעיר, כשפנה אלי ק. רישיון הנשק שלו נשלל בשל תיק פלילי שנפתח כנגדו. בקשתו הייתה לטפל בתיק הפלילי והכי חשוב, החזרת רישיון הנשק שלו. תיק החקירה נסגר בתוך ימים ספורים. ערר שהגשנו לאגף לרישוי כלי ירייה – התקבל. הנשק הוחזר לו. השמחה הייתה כפולה וגדולה. כעבור תקופה של כחצי שנה בקירוב הודיע לי בצער רב, כי אחד מילדיו שיחק בנשק (על אף שהנשק היה שמור בקפדנות עפ"י כל הכללים) וגרם לפציעה של חברו, ילד אחר בגיל העשרה, ששיחק עימו. אין ספק שהמדובר באסון בכל קנה מידה. אותו הילד החלים מפצעיו לאחר טיפול מסור וממושך, אך אני מניח שכל המעורבים נושאים בליבם צלקת ממשית, תוצאה של אותו יום קשה וארור.
מאז ועד עצם היום הזה, טיפלתי מקצועית, כעורך דין פלילי, באנשים רבים אשר רישיון הנשק שלהם נשלל. לכל אחד מהם, ללא יוצא מן הכלל, סיפרתי את סיפורו של ק. האהוב. כל השנים האלה, אף לא אחד חמק מהסיפור הזה. אני מודה לאלוהים על כל שקל שהפסדתי בגללו. סברתי ועדיין סבור שנשק הוא דבר מסוכן מאוד. כללי הבטיחות מצמצמים את הסכנה במידה רבה ומשמעותית, אך הם אינם מבטלים את הסכנה.
בעניין שלנו, כל השנים סברתי שהמדיניות הנכונה היא צמצום במתן רישיון נשק. מאורעות השבת השחורה ביום 7.10.23, הוכיחו לי שטעיתי וכן, שנדרשת חשיבה מחדש בנושא רישוי נשק עפ"י חוק.
המציאות הטראגית והאפוקליפטית של אותו יום נורא הוכיחה באופן חד משמעי, שאינו משתמע לשתי פנים, כי חיי אזרחים רבים ניצלו, בזכות הנשק שהיה ברשותם. רבים אף הצילו בגבורה שאין לה אח ורע, חייהם של אחרים. אני נחרד לחשוב על גודל הטרגדיה באותה שבת איומה, אלמלא הנשק המוחזק ע"י אזרחים וכיתות הכוננות.
התבחינים (קריטריונים) הישנים לרישיון נשק, ברובם אינם רלוונטיים עוד. קיים קשר מועט וחלש בין מגורים או מקום עבודה מחוץ לקו הירוק או ביישובי עימות, לבין הגנה עצמית, אשר הייתה יכולה להציל חיים רבים של המבלים במסיבת נובה, של תושבי אופקים, של מטיילים בכבישי הדרום וכו'.
במקום אותם תבחינים ישנים יש להחיל מדיניות חדשה, לפיה אדם יוכל לקבל רישוי לנשק, בתנאי שיעבור קורס מקיף ורציני בתפעול נשק ובשמירה על הוראות הבטיחות.
הדעת אינה סובלת את העובדה שחלק גדול מהחיילות והחיילים שלנו, יחזיקו בנשק רק משך שעות ספורות ויירו במטווח שלושה כדורים בלבד, במהלך כל תקופת השירות הצבאי שלהם. חלק גדול מהם כלל אינו מכיר, את המשמעת הגבוהה הנדרשת ממנו בהקפדה על הוראות הבטיחות. אני יכול רק לתאר לעצמי שהמצב אצל רובם המוחלט של האזרחים המחזיקים בנשק, הרבה פחות טוב. צר לי, ככה לא בונים חומה.
הרשות המבצעת, על נגזרותיה השונות חייבת להפנים את העובדה כי בעתיד הקרוב אזרחים רבים יותר יחזיקו נשק ברישיון. על הרשות לעודד החזקת נשק, עפ"י תבחינים חדשים שמתאימים למציאות הקיימת, קרי לימוד ואימון לשימוש בנשק ומתן רישיון רק לאלה שישכילו לעמוד בקורס משמעותי, במבחנים מעשיים ובריענון אחת לתקופה שתיקבע. כך יקטן משמעותית הסיכון שבהחזקת הנשק וגם, השימוש בנשק בשעת צרה יהיה אפקטיבי. למשטרת ישראל ולצה"ל תפקיד משמעותי בסדר החדש.
דבר אחרון. אם למדתי דבר בשנותי הרבות כעו"ד פלילי, הוא שסוף מעשה במחשבה תחילה. כמו כל דבר בחיים, רצוי מאוד שלא להתגלגל עם המציאות בלי לקבוע מראש את הכיוון. התוצאות עלולות להיות הרסניות. ככל שתועמד משנה סדורה ומקיפה מוקדם יותר, כך ייטב.
