ביום שני 16.10.23 התבשרנו על מותו של חברינו עו"ד אבי פרץ. אבי כיהן שנים רבות בתפקיד יו"ר ועדה פסיכיאטרית. אדם מלומד ומבין, הכיר היטב את החוק והפסיקה הרלוונטית, הקפיד להתעמק ולדעת היטב את עובדות המקרה. ידע לשאול את השאלות הנכונות, לפעמים מאוד קשות, בתיקים אשר הובאו בפניו.

הייתה לו יכולת מרשימה להבין לעומק את נפש האדם שעומד מולו. לשבט או לחסד, הוא ידע להחליט החלטות, לעיתים קשות, בלי להתחמק מאחריות.

הייתה באבי אנושיות מופלאה. גם כשהרוחות סערו והטונים עלו, מעולם לא נשמע מרים את קולו. מעולם לא התרגז על עו"ד המופיע בפניו, או על אדם אחר (גם כשהיו סיבות טובות לכך). הייתה לו תבונה רגשית כ"כ גבוהה ומדויקת, שגרמה לי להתפעל ממנו בכל פעם מחדש. אין מטופל שיצא מדיון, בלי שקיבל את ההסבר של אבי להחלטה. הסבר שהיה מנומק כדבעי ונאמר במילים פשוטות, חמות ובנועם, במטרה לרתום ולגייס את האדם לטובת עצמו, לראות את הטוב. אין כעס שאבי לא ידע לפרק (ובקלות). אבי דיבר עם כל מטופל בכבוד רב, כאילו הוא נשיא המדינה. תמיד נהג בהכלה, בנדיבות רגשית ובענווה.

אבי אהב בני אדם אהבת אמת והאמין בכל ליבו שיצר האדם טוב מיסודו.

הייתה בו אהבה גדולה למקצוע עריכת הדין והוא ראה בו שליחות אישית ברמה דתית. אהב גם את חבריו עורכי הדין, עמם אהב לדבר ולשוחח בכל הזדמנות. השיחה שלו הייתה מלאה בהומור ולבביות.

באחת משיחותינו סיפר לי בקצרה על חלקו כקצין צעיר במלחמת יוה"כ. ביקשתי אותו להיפגש ולדבר על הדברים בצורה מסודרת (לצורך פרוייקט אחר שאני עוסק בו). מאז כמעט בכל פעם שנפגשנו הוא התעניין בדבר, שאל אותי "איך מתקדם?" וגילה אכפתיות שחיממה לי את הלב.

המורשת של אבי היא ההצלחה שלו לשלב מקצוע שכרוך במובהק בעימות, עם התנהגות אצילית, חברית ומלאת אהבה.

תהא נחמתם של בני המשפחה, שהאהבה של אבי מקננת בליבם של מאות ואולי אלפי אנשים שנקרו בדרכו.

יהי זכרו ברוך.