באוגוסט לפני שנה נפטרה אימי בשיבה טובה. באחד מימי השבעה קיבלתי המון שיחות והודעות מטבע הדברים המתנתי עם פתיחת ההודעות הרבות לסוף היום ואז הבנתי שאשר פרג', נאשם שייצגתי בתיק רצח לא מזמן, שם קץ לחייו.    

אשר פרג' היה יהודי בן כ 80 שנה, תושב אזור המרכז, אב לילדים וסבא לנכדים, שבבקר יום 14.3.17, הצית למוות את האחות הרפואית טובה קררו ז"ל.

בזמנו למדתי מקריאת החומר המשפטי הרב, שטובה קררו ז"ל, הייתה אחות מסורה ונאמנה, אשר גילתה המפטיה רבה לאשר פרג', שהיה מטופל שלה משך שנים רבות. 

אני בטוח שאשר פרג' סבל ממחלת נפש משך שנים רבות, אך הצליח לתפקד כאדם בצורה מניחה את הדעת. פחות או יותר, בד"כ פחות. ניכר היה שהקרובים אליו הצליחו לפתח שיטות ודרכים לסבול את התנהגותו הנובעת   מהתופעות הקשות של המחלה. בתקופה שלפני הרצח מצבו התדרדר. הזקנה נתנה בו את אותותיה ועמה תחושות של כאבים בלתי נסבלים בכל חלקי גופו. רוב הכאבים היו פרי הדמיון, תולדה של אותה מחלה קשה וארורה, אבל אשר פרג' היה אדם עקשן ולא מודע לרווחה שטיפול נפשי יכול היה לתת לו.      

בשלב מסוים קיבל מהאחות טובה קררו זריקת חיסון (שפעת) ומכאן ואילך, האמין בכל ליבו כי זרע הפורעות לכל סבלו וכאביו הרבים, טמון באותה זריקה. הדרך אל הפראנויה והשיגעון לא הייתה ארוכה, אשר פרג' האמין שכל תחושות הכאב הקשות  שלו, כאילו רגליו עולות באש, נגרמו לו בגלל האחות טובה קררו. הוא אפילו לא טרח להסתיר את העניין וסיפר אותו לכל מאן דבעי "האחות טובה עשתה לי זריקה של שיתוק".           

חייו הפכו לגיהנום עלי אדמות, הוא חש כאבים בלתי נסבלים, בכל פעם באיבר אחר של הגוף. החל לבקר במרפאת קופת החולים ובבתי מיון באופן יומיומי, לפעמים יותר מפעם אחת בכל יום ואולם כל הבדיקות לא הניבו ממצא. תפקודו התדרדר בכל תחומי החיים והוא הפך להיות חסר אונים מול כל אותן תופעות קשות של המחלה הארורה – בכולן, ללא יוצא מן הכלל, האשים באופן אובססבי דווקא את האחות טובה קררו ז"ל, אשר טיפלה בו בנאמנות ובמסירות.                                 

תקופה קצרה לפני הרצח, הטיח בפניה, לא בפעם הראשונה, כי הרעילה אותו באותה זריקת חיסון. היא בתגובה ליטפה אותו בכתפו, על מנת לחזקו ולעודדו, אבל הוא כבר היה שקוע עמוק בעולם של פראנויה וכעס, רחוק מלהאמין לה.       

רופא המשפחה הבין כי אשר פרג' סובל ממצוקה נפשית כלשהי והפנה אותו לבדיקה פסיכיאטרית, בה נרשם לו טיפול תרופתי נפשי. למרבה הצער, אשר פרג' כרבים מבני גילו, סבל מדעה קדומה קשה כנגד טיפול פסיכיאטרי ובשל כך, סרב ליטול את הטיפול התרופתי שהותווה לו. רופא המשפחה לא ויתר ובלית ברירה שלח אותו לבדיקה פסיכיאטרית נוספת. אשר פרג' התייצב לבדיקה ומתוך חשש כי יאושפז בכפיה, סיפר לאותה הפסיכיאטרית כל מיני סיפורי סבתא חסרי שחר, העיקר שלא יאושפז ולא יכפה עליו טיפול תרופתי – שנתפס על ידו כמתייג וכמשפיל. עד כדי כך נורא, שהעדיף להמשיך לסבול את המצב הנוראי שבו היה נתון באותו הזמן.

לבסוף, ביום 14.3.17, הצטייד בבקבוק שתיה מלא בבנזין, אותו רכש בתחנת דלק סמוכה ושני מצתים. נכנס אל המרפאה, ניגש בתורו אל החדר והצית את האחות טובה למוות. רצח אכזרי ונורא. לאחר מכן עזב את המקום וכשנעצר אמר לשוטרים: "היא שרפה אותי אז עכשיו אני שרפתי אותה".  הסירוב לטיפול נפשי, הביא את אשר פרג' להמיט טרגדיה נוראה על האחות טובה ובני משפחתה ולא במעט גם על עצמו ובני משפחתו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב לא קיבל את עמדתינו בעניין המחלה של אשר פרג'. נקבע כי הוא אחראי למעשיו ונגזר עליו מאסר עולם. אני לא יכולתי לקבל ולהסכים עם החלטת בית המשפט. לדעתי, הפסיכיאטר המחוזי רצה להצדיק את הרופאה שביצעה את הבדיקה השנייה שנעשתה לאשר פרג' ולכן, לאו דווקא במתכוון, מצאו אותו כשיר לדין ואחראי למעשיו. בית המשפט הלך שבי אחר קביעה זו. לשיטתי הדבר דיבר בעד עצמו והדברים היו מאוד ברורים ופשוטים – הרצח הנורא היה תולדה של מחלת נפש ומחשבה חולנית ואובססיבית של הרעלה.          

אני הייתי נחוש לערער לבית המשפט העליון. חונכתי שאם אני מחזיק בעמדה המשקפת את הצדק שבו אני מאמין, חובה עלי להילחם עליה בכל דרך.              

נפגשתי עם אשר פרג' והוא סרב בתוקף לאשר לי להגיש ערעור בשמו. הדיבורים על אמת ועל צדק, לא שינו את דעתו במאומה. "לא צריך לערער, אני בסדר עם בית המשפט של השופט יוסף" (התכוון לכב' השופט רענן בן יוסף). האמת, עם מעצרו נכלא במתקן של שב"ס שם נכפה עליו טיפול פסיכיאטרי נוגד פסיכוזה במינונים גבוהים.        הפלא ופלא, לאחר תקופה של הסתגלות, מצבו הוטב במידה משמעותית. הפסיק לסבול מכל אותם כאבים והבין שהם היו פרי דמיונו. מצב הרוח שלו השתפר, החשדנות הקשה שנראה היה שהיא טבועה באישיותו, התפוגגה באופן משמעותי, אפילו צחק מידי פעם. כל זה כשהיה כלוא בבית סוהר בגיל 80.       

הטיפול התרופתי, הגם שניתן לו בכפיה, עשה עמו חסד מאוחר. למרבה הצער, מאוחר מידי בעבוד האחות טובה ז"ל.       

איני יודע מדוע אשר פרג' שם קץ לחייו, בזמן ההוא שוחחנו מידי פעם והוא בד"כ סיפר לי שהוא מרגיש טוב. אני יכול רק להניח שעם ההקלה, באה גם התובנה, על הקרבן הגדול משך שנים כה רבות והטרגדיה הנוראית, שהיו פרי הדעה הקדומה הקשורה בטיפול פסיכיאטרי. סבורני שאשר פרג' לא יכל לשאת את המחשבה כי את הנזק הנורא שעשה ניתן היה למנוע ובכלל, יכולים היו להיות לו ולבני משפחתו חיים טובים בהרבה, לו השכיל לטפל בעצמו בזמן.     

אני מבקש מכל אחת ואחד מכם, לעמוד על המשמר, על עצמכם ובני משפחותיכם, בעיקר בקרב אנשים בגיל מבוגר, לאתר חולי או קושי נפשי ולטפל בו בעודו באיבו. אל תתנו לדעה הקדומה ולגאווה לסנוור את עיניכם. אל תגידו "לי זה לא יקרה" ו "אצלינו אין דברים כאלה". יום לפני הרצח האכזרי והנורא, אף אחד לא היה מאמין שאשר פרג' יוכל לעשות מעשה כזה.